תקווה - מיומנות שלמדתי מתאוריית התקווה של סניידר

"התקווה היא היכולת לראות את האור גם כשמסביב רק חושך" – דזמונד טוטו

כעובדת סוציאלית, וכמטפלת רגשית, נקודת המוצא שלי היא שלכל אדם יש כוחות רבים.

ליבת ההכשרה של כל עובדת סוציאלית היא גישת הכוחות, המתמקדת בכוחותיו של המטופל ובנקודות החוזק שלו.

וזה אולי הדבר האהוב עליי ביותר, כמבדיל בין עבודה סוציאלית לפסיכולוגיה:

עבודה סוציאלית מתמקדת בכוחות של האדם ובפוטנציאל הצמיחה שבו, ואילו פסיכולוגיה פעמים רבות מתמקדת בפתולוגיה.

את תאוריית התקווה של צ'ארלס סניידר גיליתי במקרה, במהלך לימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית.

מהרגע הראשון היא סיקרנה אותי, ומאז לא הפסקתי ללמוד עליה.

באופן טבעי, היא נכנסה אל חיי האישיים ואל חדר הטיפול שלי.

הקסם שבתאוריה הזו טמון בעובדה שצ’ארלס סניידר, מהפסיכולוגים הבולטים בתחום הפסיכולוגיה החיובית, ראה בתקווה מיומנות נרכשת.

לא משהו שיש או אין לנו, אלא רגש שנמצא בשליטתנו, ושאנחנו יכולים לחזק אותו בעזרת תרגול, מודעות וכלים מתאימים.

עד אז ראיתי באופטימיות ובתקווה כמעט אותו הדבר.

חשבתי שהעולם נחלק לשניים – אופטימיים ופסימיים – ושזה פשוט עניין של מזל באיזה צד נולדנו.

אבל תאוריית התקווה של סניידר שינתה את נקודת המבט הזו.

היא הזכירה לי שהשאלה האמיתית איננה "האם אני אופטימית?", אלא "האם אני רוצה ומוכנה לטפח בתוכי תחושת תקווה?".

בשנים האחרונות כולנו חווינו תקופות של חוסר ודאות, חושך ודאגה.

ולמרות שהאור עדיין לא חזר להיות חזק וברור, אנחנו כבר מצליחים לראות את ניצוצותיו.

גם בתוך חוסר הוודאות הזו, למדתי שתקווה יכולה להיות עוגן – פנימי, יציב, מחזק.

האחריות להחזיר את התקווה – לעצמנו ולסובבים אותנו – נמצאת בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו.

תקווה, לפי סניידר, ניתנת למדידה ולפיתוח.היא מבוססת על שלושה מרכיבים:

🎯 מטרה – לדעת לאן אני רוצה להגיע.

🛤️ דרכים – היכולת לזהות יותר מדרך אחת להשיג את המטרה.

💪 תחושת מסוגלות – האמונה שאני יכולה לנוע בדרך הזו, גם כשיש מכשולים.

כשאנחנו בוחנים את שלושת המרכיבים האלו בחיינו, אנחנו יכולים לגלות איפה אנחנו נתקעים,איך אפשר להחזיר תנועה, ואיך להפוך רגעים של קושי להזדמנויות לצמיחה.

החיים הם תמיד רצף של חוסר ודאות, והוודאות היחידה שאפשר לאחוז בה באמת היא הידיעה שיש בנו יכולת להתאים את עצמנו, להתמודד, ולהמשיך גם כשהתוצאה לא ידועה מראש.

צמיחה של שתיל לא תמיד מתפתחת ללא עיכובים ותקלות.

השתיל זקוק להרבה תמיכה וטיפול, ואי אפשר להישען רק על הגשמים, האדמה והשמש.

גם האדם בתהליך הצמיחה שלו יחווה עיכובים ושינויים בלתי צפויים,

וכמו השתיל הוא זקוק למערכת תומכת – בין אם אנשים ובין אם "ארגז כלים" עם מיומנויות שהוא יכול להיעזר בהן בשעת הצורך.

כשאנחנו מחזיקים תקווה, אנחנו לא רק משנים את הדרך שבה אנחנו רואים את המציאות – אנחנו גם משפיעים על אחרים מבלי לשים לב.

התקווה עוברת הלאה, במבט, במילה טובה, בעידוד קטן – וכך נרקמת שרשרת אנושית של תקווה וצמיחה.

אני מקווה שהפוסט הזה עורר את הסקרנות שלכם.

אני מזמינה אתכם לקרוא את המאמר המלא על טיפול רגשי לפי תאוריית התקווה, ולגלות איך אפשר למדוד, להבין ולחזק את רמות התקווה שלכם.

המאמר כולל גם קישור לשאלון התקווה שפיתח סניידר, שיכול להאיר נקודת מבט חדשה על הדרך שלכם לשינוי.

השאלון הוא לצורך שימוש פרטי ואינו מחליף ייעוץ של איש מקצוע.

אם אתם חשים חוסר תקווה – פנו לתמיכה עכשיו בער"ן.

אפשר גם לפנות לאדם קרוב או לרופא המטפל.

אל תשארו לבד.