החגים מאחורינו, השיגרה חוזרת לאיטה, חזרת החטופים לביתם ומשפחתם, מאפשרת לנו להתחיל נשום שוב, ועדיין סופרים את הימים עד לשובם של כל החטופים החללים. 

השיגרה שוחקת, וזו תחושה טבעית של החזרתיות שמאפיינת את השיגרה. יחד עם זאת בשיגרה יש בטחון, יציבות וכוח. 

הפוסט הפעם מבקש לראות כיצד בתוך שיגרה אפשר לייצר איים של שבירת שיגרה כדי לשמור על הכוח הנפשי והאיזון הריגשי. 

מזמינה אתכם לקרוא ולקבל השראה

בדידות היא מציאות של לא מעט אנשים, אבל כל אחד מרגיש כאילו הוא היחיד שמתמודד עם בדידות אישית וחברתית, היא נפוצה יותר ממה שחושבים. 

אם את או אתה מרגישים בודדים חשוב שתדעו כי זו לא גזירת גורל. אפשר וחשוב לאמן את המיומנויות החברתיות הקיימות ולרכוש מיומנויות חדשות ולדעת שאפשר גם בגילאים מבוגרים למצוא חברים חדשים ולחזק קשרים קיימים. הפוסט הזה מבקש לעזור לכל מי שרוצה לחוש תקווה ודרכים התחלתיות לצאת מהבדידות. 

אני מעלה לכאן פוסט שנכתב בתחילת הקיץ, אבל יממה לפני שהחטופים חוזרים והשמש נראית כאילו היא מאירה בחוזקה יותר מהרגיל, והתקווה שוב נראית ברורה יותר, אני מעלה את הפוסט הזה שוב. 

כל בוקר מציע לנו התחלה חדשה - הזדמנות לבחור איך ניגש אליו, באילו מחשבות נמלא את היום שלנו ואילו דברים נרצה לקחת איתנו ליום של משמעות.

אחרי שנתיים שהלב לא היה שלם, אולי בימים הקרובים יהיה יותר להתחיל את היום בגישה חיובית. 

​

הלב שלנו לעיתים דומה למטען כבד שאנחנו סוחבים – פגיעות ישנות, כעסים שלא שוחררו, חרטות שלא ניתן להן מקום. כל אלה עלולים לעכב אותנו מלהמשיך הלאה. דווקא ברגעים כאלה, שלושה חוטים עדינים יכולים להתחבר לחבל שמושך אותנו קדימה: חמלה, מחילה והחלמה, אם רק נבחר לאחוז בהם יחד.

הפוסט הזה מנסה לחזק את ההבנה של מהי חמלה ואיך אפשר לחזק את היכולת להפגין חמלה עצמית וחמלה כלפי אחרים כדי לייצר חוסן רגשי ויכולת להתקדם הלאה.