סיום, פרידה ושינוי

כביש מתפתל בנוף עצים בצבעי שלכת

תקופה ארוכה שלא כתבתי כאן. הייתי במעין קיפאון לא צפוי, והפוסט הזה הוא חזרה אל הכתיבה – ממקום אישי מאוד, על סיום, פרידה ושינוי.

בשלוש השנים האחרונות עבדתי כמטפלת רגשית בגן תקשורת, גן לילדים על הרצף האוטיסטי. קיבלתי אותם כשהיו בני שלוש – קטנים, מתוקים, כל אחד במצב התפתחותי שונה. ראיתי אותם גדלים, למדתי להכיר את המשפחות שלהם, גם דרך עיני הילדים וגם דרך עיני הצוות. זכיתי לסיים איתם את תקופת הגן וללוות אותם לקראת העלייה לכיתה א'.

כל אחד מהילדים המופלאים הללו עבר תהליך משמעותי. שינוי שקשה בכלל להגדיר במילים. כמי שמאמינה בכוחו של שינוי, אני יודעת שכל אדם יכול להשתנות אם רק ירצה בכך. אצל ילדים שינוי והתפתחות זה תהליך טבעי – הם רוצים ללמוד, הם רוצים להצליח. ומהצד השני, כמה מסירות ומחויבות ראיתי בצוות! כמה רצון כן ואמיתי לעזור לילדים למצות את הפוטנציאל שטמון בהם.

השנה התאפיינה בידיעה שבסופה אצטרך להיפרד מהילדים. הם עוברים לשלב הבא בחייהם, ואני נפרדת מהם. וכל זה התרחש בתקופה שבה כולנו חיים עדיין בתוך מציאות מורכבת של מלחמה – חטופים בעזה, אזעקות, פרידות שהפכו לחלק משגרת חיינו. זה לא מקל, אלא להפך – העומס הרגשי רק גבר. בתוך כל זה, הפרידה מהילדים המתוקים ומהוריהם הפכה לקשה עוד יותר. רציתי להבטיח שזו תהיה פרידה טובה, לא חוויה של נטישה.

יחד עם הילדים, גם אני בחרתי לסיים השנה פרק זה בחיי. החלטתי שלא אמשיך לשנה נוספת בגן – בחירה שהיא מבחינתי קפיצה אמיתית לעבר החלומות שלי, הפעם עד הסוף ובלי פחד.

לאורך השנה, ובעיקר לקראת סופה, הבנתי שאם אני באמת רוצה להגשים את החלומות שלי – אני צריכה לפנות לזה מקום. ואם אני רוצה להעניק לילדים ולהוריהם את הסיום שאני מייחלת להם – גם לזה דרוש מקום. והזמן בפועל פשוט לא הספיק, והייתי צריכה לבחור.

אז במשך כמה חודשים השקעתי פחות באתר ובכלל בקידום הקליניקה, והשקעתי את כל כולי בגן, בילדים ובהוריהם – מתוך כוונה לחזור במלוא הכוח לקליניקה שלי, ורעיונות נוספים (שכרגע אני משאירה כהפתעה 😉).

אבל לא רק בתחום המקצועי התרחשו שינויים. גם ברמה האישית – ילדיי סיימו את בית הספר היסודי והחלו את דרכם בתיכון. עזבתי בית משמעותי שאהבתי מאוד, שכבר לא התאים לצרכים שלנו, ועברתי לשכונה חדשה. אלה היו פרידות לא פשוטות – נפרדתי מדברים שהיו לי נוחים ומוכרים, ועכשיו אני לומדת למצוא את החדש שבתוך השונה.

עבורי, סיום ופרידה הם לא סוף אלא הדרך היחידה להתקדם הלאה. האי-נוחות שמגיעה איתם היא זמנית בלבד. שינוי, מבחינתי, הוא גדילה והתפתחות – חלק בלתי נפרד מהחיים. אני בוחרת לחבק את המפחיד, את המרגש, את הלא-ידוע. ובכל פעם אני מזכירה לעצמי את הסיבות שהובילו לשינוי – הן עמודי הביטחון שלי ברגעים הלא נוחים.

אני גם מזכירה לעצמי להיות בחמלה. לאפשר לעצמי תקופת הסתגלות, שבה הדברים לא יהיו בדיוק כפי שאני מכירה או רוצה.

ועכשיו, רגע לפני ששנת הלימודים החדשה מתחילה – גם אני, לצד ילדיי, מתחילה פרק חדש. אני מתחייבת מול עצמי להשקיע בעצמי ובעסק שלי, כדי להגיע למקומות שאליהם אני שואפת. בדרך אני מקווה לפגוש שותפים חדשים, אנשים שיהיו חלק בלתי נפרד מהמסע ומההצלחה שלי.

לילדיי האהובים – אני מאחלת התחלה של תקופה מעשירה, מרגשת, מלאה בחדש לצד המוכר. מעל הכול אני שולחת להם את אהבתי הגדולה ואת האמונה שלי בהם וביכולותיהם.

לחבריי, מכריי ובכלל אני מאחלת שתזכו לרדוף אחרי חלומות, תעיזו להיפרד כשצריך ולעבור לשלב הבא במסע חייכם.

סיום הוא לא סוף – אלא שער לשלב הבא במסע.