חג חנוכה - על ניסים והשגחה פרטית

מהו נס והאם כולנו חווים אותו?

חנוכה זה חג על ניסים ובסיפור העם היהודי יש סיפורי ניסים רבים ומיוחדים שמתחיל ממכות מצרים, חציית ים סוף ונס פך השמן.  

נס הוא רגע שהמציאות מפתיעה אותנו לטובה. לכולנו יש סיפור על נס. עולם הרפואה עמוס בסיפורים על החלמה כנגד כל הסיכויים ואז נשמע את הביטוי "קרה פה נס" או "התרפא כדרך נס". ניסים הם רגעים נדירים אך קיימים.

כאשר קורה לנו נס אנחנו בתחושת הודיה גדולה, תחושת ההודיה מתלווה לעיתים ברצון לעשות מעשה בין אם ללכת להגיד ברכת הגומל, בין אם לעשות מעשה טוב מתוך התחושה להעביר את זה הלאה, ורובנו נשתף את סיפור הנס כדי לחלוק, כדי להעביר את האמונה ולחלוק את תחושת התקווה של הצלחה כנגד כל הסיכויים.

הודיה – מיומנות שמביאה שמחה

תחושת הודיה לא צריכה להיות רק בשעה שקורה לנו נס, להודיה יש כוח מרפא שנחקר רבות. באמירת תודה יש התבוננות אחרת על החיים, אנו רואים רגעים קטנים של חסד, רגעים של טוב שמופנים אלינו על ידי מכרים וזרים כאחד. היכולת לראות את הטוב ולהודות עליו אינה משנה את המציאות – היא משנה את המיקוד שלנו. וכשאנחנו מפנים את תשומת הלב לרגעי החסד הקטנים, תפיסת היום כולו משתנה.

במסגרת הטיפולים אני מדברת הרבה על הכרת תודה, על ניהול יומן תודות, או לפחות במהלך היום לזהות רגעים קטנים של הודיה. על מישהו שהחזיק את הדלת בכניסה מתוך התחשבות – למה אירוע קטן שכזה ראוי להודיה? כי אותו אדם בחר לראות אותנו, להתעכב עוד שניה, ולהחזיק עבורנו את הדלת, בניגוד לדלת שנסגרת וכמעט פוגעת בנו (מי לא חווה את זה בכניסה לקניון עמוס).

בין נס לאומי להשגחה פרטית

חג חנוכה מדגיש את הנס שקרה לעם ישראל שפך שמן שהיה אמור להספיק להדלקת המנורה בבית המקדש ליום אחד, הספיק כנגד כל הסיכויים לשמונה ימים. הדלקת החנוכיה במשך שמונה ימים היא לזכר הנס שהתחולל בתקופת החשמונאים, למרות שלמנורה בבית המקדש היו 7 נרות בלבד.

לכולנו יש סיפור על נס שמלווה בתחושה של השגחה פרטית. השגחה פרטית היא תחושה של עזרה במקום הנכון ובזמן הנכון ממקור בלתי נראה.

סיפור אישי על השגחה פרטית

יש לי סיפור מתקופת ילדותי, שלימים אני מתייחסת אליו כאל השגחה פרטית ונס שהציל את חיי.  

בטיול שנתי במהלך טיפוס על הר מעדתי, בהלה תקפה אותי ובאופן אינסטינקטיבי אחזתי בדבר הראשון שיד שלי תפסה, צמח שהיה שם בעזרתו הצלחתי לחזור למסלול. בהמשך הטיול ראיתי ילד אחר אוחז באותו הצמח ונשאר איתו ביד. אני זוכרת את תחושת הפלא הכפול, איך הוא תלש את הצמח בקלות כזו ואיך הצמח שאני תפסתי נשאר יציב על הקרקע ובלם את הנפילה שלי. הסיפור הזה העסיק אותי באותו היום, וחשתי שנס גדול קרה לי.

יכולים להיות הרבה הסברים לרגע הזה כמו זה לא היה אותו הצמח, השורש של הצמח היה חזק מאוד, באותה הנימה אני אגיד איזה נס שמעדתי בדיוק שם, שהצמח היה בדיוק במקום הנכון, שהיד שלי תפסה את הצמח לפני שנפלתי רחוק מדי.

האירוע הקטן-גדול הזה, המשיך להעסיק אותי תקופה ארוכה לפרקים תהיתי אם אני זוכרת אותו נכון אבל תחושת הנס שתמיד הציפה אותי תמיד חיזקה אצלי את האמונה שאני זוכרת נכון ומדויק את החוויה. לימים כאשר הכרתי את המושג השגחה פרטית ייחסתי את הרגע הזה לכך.

לעיתים אני חושבת שהרגע הזה עיצב הרבה מהאדם שגדלתי להיות, לא פעם הרגשתי שזכיתי בחיי ברגע הזה, שיכולתי להחליק במורד ההר. ואם זכיתי בחיי – כן אולי אני דרמטית מדי – אז אני צריכה להפוך אותם למשמעותיים.

הודיה מחזקת את ראיית הטוב

מהות התודה בעבורי היא ההכרה שלא תמיד כולם זוכים להשגחה הזאת ולניסים הפרטיים האלו, התעכבתי ברמזור ואיזה מזל כי רכב חלף בצומת באור אדום, המחשבה מה היה קורה אילו. לעומת זאת רגע אחר התעכבתי בבית והתחיל גשם, נזכרתי לקחת מטריה והיום שלי היה פחות רטוב ויותר נעים. אירועים ביום יום שאפשר לעצור ולהודות עליהם.

אולי הרגעים האלו מטרתם להזכיר לנו להיות בהודיה, להזכיר לנו לא לקחת את החיים כמובן מאליו, ואת כל הדברים הטובים שיש לנו בחיים כמובן מאליו.

ביהדות יש תפילות הודיה על פעולות יום-יומיות כדי להזכיר לנו שזה לא מובן מאליו האוכל שעל השולחן, והמים שאנו שותים.

לאחרונה השבים מהתופת בעזה מדברים הרבה על ניסים והשגחה פרטית ומספרים כי זה לא מובן מאליו ששותים מים נקיים, מים קרים. הדבר הפשוט הזה שאנו לא מתעכבים לחשוב עליו, נלקח מהם ברגע אחד וחזר אליהם אחרי ייסורים רבים.

הודיה - רגש שהוא מיומנות נרכשת

הכנסת הודיה לתוך החיים מסייעת לראות את הטוב, עוזרת לנו לזכור שגם הדברים הפשוטים הם לא מובנים מאליהם. היכולת לראות את הרגעים הקטנים הטובים בחיים היא מיומנות שנוצרת מתוך כוונה ותרגול.  

הלוואי וגם בתוך עומס החיים והלחץ להספיק הכל נצליח לראות בזמן אמת את הדברים הרבים שאפשר להודות עליהם כמו גם דברים שהושגו בעבודה קשה קריירה, פרנסה, משפחה וילדים.

מהו הרגע הקטן שהרגשתם בו השגחה פרטית?

על מה אמרתם תודה לאחרונה והרגשתם שזה חימם את הלב?

ספרו לי בתגובות

אם זה מסקרן אתכם, אפשר לנסות יומן תודות (פתקית בטלפון) ולגלות האם תחושת השמחה גדלה מעט.