לשמור על הגחלת של מדורת השבט

עם שיח רגשי חם ומקרב

חג ל"ג בעומר תמיד מעלה בי זיכרונות נעימים של ילדות: מפגשי כיתה סביב מדורה גדולה, תפוחי אדמה שנמשכים מהגחלים כשהם לוהטים וטעימים, מרשמלו חרוך, שירה בצוותא, צחוקים, ובילוי עד שעות הלילה המאוחרות.ושלא נדבר על ההכנות: איסוף קרשים במשך שבועות, שמירה עליהם, תחרויות מי יבנה את המדורה הגדולה ביותר – תחושת שליחות של ממש.

היום, עם העלייה במודעות לנזקי הסביבה, אנחנו רואים פחות מדורות — ובצדק. אבל התחושה הזו של התאספות סביב חום, אור, וחוויה משותפת — לא חייבת להישאר רק בל"ג בעומר.אפשר לשמר את רוח המדורה בדרכים אחרות.

ארוחת שישי – מדורת השבט של ימינו

ארוחת שישי ישראלית היא סוג של מדורת שבט. בבתים רבים, זו מסורת שנטועה עמוק בלב – התכנסות משפחתית עם בישולים שמזוהים עם הבית, שיחות של עומק וצחוק, ויכוחים על פוליטיקה, ספורט והחיים בכלל, שמחזקים את תחושת השייכות, השפה והזיכרונות המשפחתיים.

בכל יום יש לנו הזדמנות להתקרב, לשתף, לחלוק, להקשיב, לעודד ולנחם.בכל יום יש לנו הזדמנות לשבת לארוחה נעימה של שיח ושיתוף — גם אם לא תמיד זה קל, ולא תמיד כולנו פנויים באמת להקשיב ולשתף.

לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב שזה מתפספס.

כמה ארוחות ערב באמת מרגישות כמו רגע של ביחד?כמה דייטים זוגיים אנחנו מצליחים לקיים כדי לחזק את האינטימיות?וכמה מקום יש לרגש שלנו בשיח היומיומי?

להעלות על המוקד את השיח הרגשי

אני רוצה להעלות על המוקד (החיובי) את השיח הרגשי.הוא לא תמיד קל, אבל אפשרי. לא כולנו גדלנו בבית שבו זה היה נוכח, ויודעים איך לעשות את זה.שיח רגשי דורש קִרבה ותחושת ביטחון, כדי שאדם יבחר לבטא את מה שהוא מרגיש באמת – הוא צריך לדעת שיקשיבו לו בלי לשפוט.

כשיש בבית את המרחב הזה, השיח הרגשי מחולל פלאים.הוא פורק את העומסים של היום. הוא מפחית תסכול. הוא מונע מהכעס והלחץ להתפרץ על האנשים האהובים עלינו ביותר. הוא מאפשר לנו לספר את מה שקרה, בלי להחזיק בפנים. הוא עוזר לנו להבין את עצמנו דרך המילים.

השיח הרגשי חשוב גם בזמנים טובים – לשתף ברגע של הצלחה, להשוויץ בלי להתבייש, לראות את העיניים הנוצצות של מי ששומע אותך – כל אלה יוצרים תחושת גאווה הדדית, מרחב לשמוח ביחד, ואפילו הזדמנות לדבר על התמדה, מאמץ, והתמודדות עם אתגרים בדרך.

איך מתחילים לייצר שיח רגשי ביום יום?

לא חייבים רגעים דרמטיים כדי לנהל שיח רגשי.לפעמים זה סיפור קטן מהעבודה, מעשה טוב ברחוב, רגע של מבוכה או אפילו בדיחה פרטית.אפשר לשאול אחרת: לא רק "איך היה?" אלא שאלות יותר קונקרטיות על רגעים ביום, להתעניין בתחושות שנחוו במהלך היום, למשל:

איך היתה הישיבה היום, הרגשת שהצלחת?

עם מי הסתובבת היום בהפסקה? נהנית לשחק איתם?

אלו שאלות שפותחות דלת לשיתוף.

לשמור על האור דולק

היכולת הזו – להפוך את היומיום למרחב רגשי – שומרת על הקִרבה שהחום של "מדורת השבט" מביא לתוך הבית.השיח הרגשי בונה זיכרונות, יוצר שפה משותפת, מחזק קרבה בין הורים לילדים, בין אחים, ובין בני זוג.

שמירה על האור דולק יום-יום דורשת מחויבות, התמדה ונחישות – והיא מבטיחה בית מלא אהבה, קרבה וחום.ומי לא רוצה בית מלא הבנה ואהבה?

עוד השראה מחכה לכם כאן